החלטה בתיק ב"ש 6120/06

1.         בפני ערר שהגישה המדינה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט יצחק מילנוב, מיום 3.2.05), בה נדחתה בקשת המדינה להאריך את מעצרו של אבישי מזרחי (להלן - המשיב) לצורכי חקירה. ביום 2.2.06 בצהריים נעצר המשיב לאחר שנתפס כשברשותו נשק (אקדח) בלא רשיון לנשיאתו והחזקתו.

            המשטרה ביקשה את מעצרו של המשיב לתקופה של 5 ימים כדי להשלים את החקירה.

2.         בית משפט קמא קבע כי אין חולק כי המשיב אכן נתפס כשברשותו אקדח בלא רשיון לשאת נשק, אולם הורה על שחרורו לאחר שקבע כי אין אינדיקציה לשימוש בנשק או לאלימות כלשהי מצידו.

            בית משפט קמא הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית הוריו עד ליום 7.2.06, בכפוף למתן ערבות עצמית וערבות צד ג' בסכום של 5,000 ש"ח כל אחד.

            על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

3.         המדינה טענה כי טעה בית משפט קמא כשלא איפשר למשטרה להשלים את החקירה בנסיבות כה חמורות, כאשר המשיב נתפס כשברשותו נשק ללא רשיון, יש לו עבר של עבירות רכוש ואלימות, הוא סובל ממחלת נפש ובעבר, במספר תיקים, נקבע כי אינו מסוגל לעמוד לדין בגלל מחלת נפש. בנוסף, המשיב מכור לסמים קשים.

            המדינה טענה כי בנסיבות אלה שחרורו של המשיב בטרם הושלמה החקירה עלול להביא לסיכול החקירה, אולם בעיקר יש כאן, על פניו, סיכון לציבור.

            המדינה טענה כי בית משפט קמא טעה בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצוע וכתוצאה מכך נוצרה סיטואציה בלתי אפשרית וסוכלה מטרת החוק, לאפשר לבית משפט לערעור לבחון את ההחלטה. המדינה הפנתה למזכר המתעד את התנהגותו האלימה של המשיב באולם בית המשפט המחוזי.

4.         ב"כ המשיב טען כי במקרה זה אין חשד סביר לביצוע עבירה שכן המשיב נתן הסבר אינסטינקטיבי מידי, גירסתו הגיונית והוא לא ניתק עצמו מהאקדח. לטענתו, אין כל הבדל בין המשיב והאדם האחר שנתפס עמו ושוחרר. ב"כ המשיב טען כי שחרור האחר מעיד על התרשלות מצד המשטרה ואפליה.

            ב"כ המשיב טען עוד כי פעולות החקירה שהמשטרה מבקשת לעשות אינן מצדיקות את מעצרו של המשיב.

            אשר לעילת המסוכנות, ב"כ המשיב טען כי כל מה שמיוחס למשיב הוא הנשיאה של האקדח, אולם אין מידע על כך שהמשיב התכוון לעשות בו שימוש. לטענתו, העובדה שלמשיב עבר פלילי רלבנטית לצורך קביעת הערבויות, אך אינה מעידה על מסוכנות ועל הצורך במעצר.

            ב"כ המשיב טען כי הבקשה לעיכוב ביצוע לא היתה מנומקת וההיענות של בית משפט קמא לבקשה מעין זו אינה עניין אוטומטי.

            ב"כ המשיב טען כי המשיב נמצא במעצר בלתי חוקי, הודעת הערר לא היתה מנומקת והתנהגותו של המשיב בבית המשפט המחוזי היא תוצאה ישירה מכך שהוא לא שוחרר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, הגעתי למסקנה כי דין ערר המדינה להתקבל.

            חשד סביר ועילת מעצר

5.         המעשה המיוחס למשיב חמור. מדובר בנשיאת נשק ללא רשיון. המשיב נתפס כשהוא נושא על גופו נשק ללא רשיון ועל כך אין למעשה חולק. יש לדחות את טענת ב"כ המשיב כי מדובר בהסבר אינסטינקטיבי ובגירסה הגיונית שבתי המשפט נותנים בה אמון. הגירסה, על פניה, תמוהה והעיקר השילוב של הימצאות הנשק ללא רשיון על גופו של המשיב והגירסה שמסר מחייבת את המשך החקירה ובין השאר בדיקת הגירסה שמסר המשיב. למותר לציין כי בשלב מוקדם זה של תחילת החקירה, אין בית המשפט נכנס לשאלות של אמון ואמינות.

6.         אשר לעילת מעצר, נשיאת נשק ללא רשיון - במיוחס בנסיבותיו של המשיב - מעידה לכאורה על מסוכנות. המדובר באדם בעל עבר פלילי בעבירות רכוש ואלימות, בעל רקע נפשי קשה (במספר תיקים פליליים שהוגשו נגדו נקבע כי אינו כשיר לעמוד לדין) ובנוסף הוא מכור לסמים קשים. בנסיבות אלה קמה עילת מסוכנות.

            יש לציין כי המשיב נעצר יום לפני שהובא לבית משפט קמא להארכת מעצרו לצרכי חקירה. בשלב ראשוני זה של מעצר, אין מדובר בחשש ובמסוכנות הנבחנים בשלב של מעצר עד תום ההליכים, אלא בשלב המעצר לצורכי חקירה. לפיכך הבחינה הנערכת בשלב זה צריכה להיות מותאמת לאותו שלב ויש לאפשר למשטרה להשלים את החקירה שהרי השלמה זו תאפשר, בין השאר, להגיע למימצאים ולמסקנות מבוססות יותר בדבר מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

            גם פעולות החקירה שמבקשת המשטרה לבצע ובין השאר בדיקת גירסת המשיב שעל פניה נראית תמוהה ובדיקת טביעות אצבע על האקדח ומקורו מחייבים, בשלב זה, להשאיר את המשיב במעצר כדי שלא תשובש תקינות החקירה. טענת ב"כ המשיב בדבר אפליית המשיב ביחס לאדם אחר שהיה עמו ושוחרר, אינה מבוססת ויש לדחותה.

            עיכוב ביצוע